הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ביאדסה

פסק דין

התביעה:

1.התובעת טוענת כי בינה לבין הנתבע נחתם חוזה לביטוח בית עסק החל מיום 1.2.05. דמי הפרמיה נקבעו בסך 5,059 ₪.

לטענת התובעת, הפרמיה לא שולמה במלואה ולכן בוטלה הפוליסה בחלוף חמישה חודשים, ביום 20.7.05, והנתבע נותר חייב סך של 3,306 ₪ בגין התקופה בה היתה הפוליסה תקפה.

2.בכתב הגנתו, טוען הנתבע, כי לא חתם על הסכם כלשהו עם התובעת אלא שאדם בשם עסאם דרובי פנה אליו והציע לו לבטח את העסק, אך הוא, כאמור, מעולם לא חתם על הסכם ומסיבה זו אף ביטל את הוראת הקבע בבנק, מיד כשנודע לו עליה. עוד טוען הנתבע לשיהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת התביעה כשלטענתו מעיד הדבר על ויתור של התובעת על זכויותיה.

האם טופס ההצעה לביטוח נחתם על ידי הנתבע

3.התובעת הציגה את טופס ההצעה לביטוח בית העסק, אשר מכוחו נחתמה הפוליסה ועליו מופיעה חתימתו של הנתבע כמציע. מכאן, שלפנינו ראיה בכתב המעידה כי הנתבע אכן ביקש להיות מבוטח על ידי התובעת. איני מקבלת את טענת הנתבע בהקשר זה, כאילו ההצעה אמורה להיות של התובעת והקיבול של הנתבע ועל כן, בהעדר חתימת נציג התובעת לא התגבש הסכם. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדות. עיון בהצעת הפוליסה מעלה כי המציע הוא הנתבע בעצמו וכי בחתימתו על גבי הצעת הפוליסה מבקש הוא לסדר לו ביטוח, כך לשון הצעת הפוליסה, וכן מתחייב הוא לקבל את פוליסת הביטוח על תנאיה ולשלם את הפרמיה במלואה.

4.ככלל, לא ניתן להביא עדות בעל פה על מנת לסתור מסמך בכתב וזאת בהתאם להוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני החל במשפטנו עד היום (י. קדמי "על הראיות" (2009), כרך שלישי 1503), אולם חריג לכלל קובע כי טענה לפיה המסמך זויף ניתנת להוכחה גם בעדות בעל פה.

כידוע, המוציא מחברו עליו הראיה, וככלל, מקום בו הנתבע טוען להגנתו כי חתימתו זוייפה, על התובע להוכיח את האותנטיות של החתימה. ואולם, אין המדובר בכלל טכני ויש לבחון את נסיבות העניין השונות בכל מקרה ומקרה. כל מסקנה אחרת תוביל, למעשה, לכך שנתבע יוכל להכחיש, כך סתם, את חתימתו על מסמך אשר נטען כי מחייבו, והדבר יחייב, מייד, את התובע לפעול להוכחת החתימה וברור כי יהא בכך כדי להעמיס עלויות משמעותיות שאין להן הצדקה.

בענייננו, הוגשה הצעת הביטוח מטעם התובעת, אליה נלווית עדותו של מר דרובי, אשר ככלל, מהימנה עלי ודי באלו כדי להעביר את נטל הבאת הראיה אל כתפיו של הנתבע. הנתבע טוען לזיוף חתימתו ועדותו נשמעה, אולם כפי שאבהיר להלן, הנתבע לא עמד בנטל זה.

5.התובעת הביאה כעד מטעמה, את מר עיסאם דרובי. מר דרובי מסר כי בתקופה הרלוונטית עבד בסוכנות הביטוח של עמיר דוד ובמסגרת עבודתו טיפל בפוליסה של הנתבע. לדבריו, אין כל מניעה כי עובד סוכנות ביטוח, אף אם אינו סוכן, יחתים לקוחות על הצעות לביטוח. מר דרובי מסר כי הנתבע חתם בפניו על הצעת הביטוח אשר צורפה לכתב התביעה וכן מילא את מספר תעודת הזהות שלו ובהמשך, אף ביקש לשנות את אופן התשלום מהמחאות להוראת קבע. מר דרובי הסביר כי ההצעה נחתמה על ידי הנתבע עוד טרם שהגיע סוקר לבית העסק של הנתבע וזאת כמקובל.

במהלך שמיעת העדויות התברר כי בין מר דרובי לבין משפחת הנתבע היה קשר חברי ועוד התברר כי מר דרובי התחייב בכתב לשאת בעלות שכרו של ב"כ הנתבע אם יפסיד הנתבע בהליך וזאת, לטענת מר דרובי, בשל לחצים שהופעלו עליו. לטעמי, יש בכך כדי לחזק עוד יותר את עדותו של מר דרובי, שהרי מבחינתו, טוב יהיה לו, לו תפסיד התובעת את תביעתה, שאז לא יחוייב בתשלום כלשהו. חרף התחייבותו זו, הגיע מר דרובי להעיד ומסר את דבריו כאמור.

התרשמתי כי מר דרובי, הגם שחש שלא בנוח במהלך עדותו, וטרח והסביר מיד כי בינו לבין משפחת הנתבע היו קשרים חברתיים המקשים עליו את עדותו, לא התחמק והשיב באופן ישיר לכל שאלה שנשאל. מצאתי את עדותו עקבית וברורה ובעלת הגיון.

לטעמי, בעדותו של מר דרובי, מטעם התובעת, יש כדי לעמוד בנטל להוכיח כי הצעת הביטוח נחתמה על ידי הנתבע.

מאחר שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, הרי שבעל דין חייב בהוכחת טענה המקדמת את עניינו - ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 642 (1992); ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661, 681 (1993); ע"א 1842/90 בר-לב נ' פנינה (לוינסון) רפופורט, פ"ד מח(5) 211, 234 (1994); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 780 (1997).

משכך, הנטל להוכיח כי לא חתם על הצעת הפוליסה, עובר אל הנתבע.

6.בעדותו של הנתבע התגלו סתירות רבות אשר מקשות עד מאד קבלת גרסה כלשהי מצידו.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי "לא הזמין ביטוח מהנתבעת, אלא אדם בשם עסאם דרובי שפנה למסעדה שהיתה בבעלותי הציע לי לבטח את העסק וביקשתי הצעה, ואותו אדם היה צריך להגיע לנתבע כאשר הנתבע מעולם לא חתם על חוזה ביטוח בפני הסוכן, וכי הפרטים נמסרו לתובעת ללא ידיעתו של הנתבע וללא הסכמתו" (סעיף 13 לכתב ההגנה).

בסעיף 8 לתצהירו חזר הנתבע על הדברים.

בעדותו, הודה הנתבע כי ביקש הצעה לביטוח אך טען כי יש הבדל בין בקשת הצעה לבין עריכת ביטוח. לדבריו, כל עוד לא קיבל הצעת מחיר ובטרם הגיע סוקר, לא ייתכן שייערך הסכם ביטוח.